זמן
הזמן, מצרך נדיר. ועכשיו בימים של סגר, פתאום יש ממנו הרבה. אי אפשר לתפוס אותו, לשמור אותו. אפשר רק לדייק את מה אנחנו עושים איתו, (נניח להכין עוגת מוס שכבות מאיזה ספר מפונפן).
....
וזה בא לי בדיוק בזמן. שנה קשה מזדחלת לאיטה, ואלו מילים רכות לתאר אותה.
עצירה שהייתי זקוקה לה, שתכננתי אותה. אבל הקול אומר ׳עוד מעט, עוד קצת׳. .....
ההתכנסות פנימה ׳הוציאה׳ את המצלמה, דבר שזמן רב התקשתי לעשות. מתעדת פה ושם, מבקשת מהילדים שיתוף פעולה, לעיתים שמחים, לעיתים פחות. אני מתיידדת שוב עם המצלמה, עם פריימים ותאורה, החיים תופסים מסלול שונה. מחכה ולא מחכה לחזור לשגרה, שברור שתהייה שונה.
